ומה אם פוליאמוריה היא בכלל נטייה מינית? - תיאוריית הקשר - הבלוג של עמליה רוזנבלום - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ומה אם פוליאמוריה היא בכלל נטייה מינית?

עולם הטיפול הזוגי מנסה להבין אם פוליאמוריה היא בעיה במערכת ההתקשרות הרגשית או פתרון-על לתחלואי המונוגמיה. אבל ייתכן ששתי העמדות שגויות

תגובות
פוליאמוריה: ריבוי אהבות
Getty Images IL

"אין לי שום דבר נגד מונוגמיה", אמר לי יונתן. הוא ואשתו שרה (שמות בדויים), זוג נשוי בתחילת שנות ה-30 לחייו, הגיעו למשרדי לפני שנתיים וחצי וביקשו ממני לעזור להם לפתוח את מערכת היחסים שלהם. צחקנו על ההערה הלא קונבנציונלית של יונתן: בעיר מתוחכמת ופתוחה כמו תל אביב, לפעמים נדמה שהמונוגמיה היא רק אופציה אחרת בתפריט. ובכל זאת יונתן ושרה רצו לדעת מהי עמדתי ביחס לפוליאמוריה.

"שאלה טובה", אמרתי וסיפרתי להם שיחסים פתוחים מפלגים את תחום הטיפול הזוגי. המחנה המסורתי יותר שאליו אני משתייכת מבחינה מקצועית, זה של טיפול זוגי ממוקד רגש מבית מדרשה של סו ג'ונסון (EFT), רואה בפוליאמוריה ראיה לבעיה במערכת ההתקשרות של האדם, שמתפתחת בעיקר בילדות שבה הוא בונה את הקשר עם ההורה המטפל.

לפי עקרונות ה-EFT הבעיה היא במערכת ההתקשרות, הסימפטום הוא פוליאמוריה, הפתרון הוא טיפול, ומונוגמיה מאושרת היא סימן לבריאות הנפש. אבל הילדים המגניבים בשכונת הטיפול הזוגי, בהנהגתה של אסתר פרל, הופכים את הפירמידה על קודקודה וטוענים שמונוגמיה היא הבעיה, רומנים ובגידות הם הסימפטום, ופוליאמוריה - מסוג זה או אחר - היא המצב הבריא שאליו אפשר להגיע באמצעות הרחבת אופקים ורכישת ידע.

בסדרות טלוויזיה, למשל Wanderlust, פוליאמוריה מוצגת כפתרון המתקדם ביותר לסינדרומים המונוגמיים שמטרידים את כולנו. בעיני רבים המקדמים את הרעיון, הפוליאמוריה היא אופציה טבעית בדיוק כמו מזון לא מעובד שכל בני האדם נהנו מגישה אליו לפני שהכול נהרס על ידי תהליכי מודרניזציה רבי עוצמה. בדומה לסרטן ולמחלות לב, גירושים ובגידה נתפסים כתוצרי לוואי מזיקים של אורח החיים הלא בריא שלנו. מבחינה תרבותית מעודדים אותנו לחזור לטבע לא רק במטבח אלא גם בחדר השינה.

"אבל איך את, באופן אישי, מתייחסת לפוליאמוריה?", שאלו יונתן ושרה שרצו לדעת מהי עמדתי כלפי העניין כאדם ולא רק כמטפלת. הודיתי שאני לא בטוחה. מצד אחד, ההבטחה הפוליאמורית (ואני משתמשת כאן במונח בהכללה פשטנית לציון מערכות יחסים זוגיות לא מונוגמיות בהסכמה) ליהנות מריבוי בני זוג מיניים ורומנטיים בלי שהדבר יעיב על הנישואים שלי מנרמלת ומדברת אל עולם הפנטזיה שלי שבו, אגב, פוליאמוריה היא רק תרחיש אחד מני רבים. מצד שני, אין לי שום עניין אישי בחוויות פוליאמוריות במציאות, בדיוק כשם שאין לי עניין אמיתי לקיים יחסי מין בשירותים של מטוס, או להפוך את אחת האמהות מחוג הכדורגל לשפחת המין שלי.

למרבה הצער, אפילו התבוננות פנימית לא הניבה תשובה ברורה. עדיין לא הייתי בטוחה כיצד אני רואה את רצונם של יונתן ושל שרה לפתוח את מערכות היחסים שלהם: סימן לבריאות נפשית גמישה ומרחיבה, או ניסיון להתחמק מבעיית התקשרות?

האם בגידות הן סימן לבעיה במערכת ההתקשרות או לבעיה במונוגמיה עצמה? יתכן ששתי התשובות לא נכונותהלן פישר, TED

תשובותיי באותה העת היו כנות מספיק בשביל להשאיר את יונתן ושרה בטיפול. התהליך הטיפולי שלהם הושלם לפני חצי שנה, ובהצלחה רבה לדעתי. יונתן פוגש מעת לעת גברים אחרים, ולשרה יש יחסים מתמשכים עם אישה אחרת. הם גם שמחים ביחד, מגדלים שני ילדים יפים ויש להם סקס נהדר זה עם זו.

בכל זאת, גם ההיכרות איתם ועם זוגות פוליאמוריים אחרים לא פתרה עבורי את החידה. אבל עכשיו, שנתיים וחצי לאחר מכן, אני חושבת שהבעיה אינה טבועה במונוגמיה ולא בפוליאמוריה אלא באופן שבו אנו מציגים את החידה עצמה.

לדעתי, יש בעיה הן בדרך ה"פולי" (כלומר בדרכה של אסתר פרל) והן בדרך ה"מונו" (כלומר בדרך של ה-EFT) להמשגת הנושא. פוליאמוריה מציגה את עצמה כבחירה חלופית, כזו שדוחה בגאווה את הנורמות החברתיות. אלא שאם השיח הפוליאמורי מפרש את סגנון החיים הזה כפתרון המתקדם ביותר לבעיה שהגורם לה הוא אורח חיים מיושן, אזי השיח הזה נכנס לאותה המלכודת של השקפת העולם ההיררכית והשיפוטית שלה הוא מתנגד.

בד בבד, אני מתקשה לקבל את השיח של הטיפול הזוגי ממוקד הרגש בהקשר זה. גישת ה-EFT מצהירה שהיא שיטת טיפול אוניברסלית, כך שאם יונתן הוא טרנסג'נדר שהפך מאישה לגבר והוא מבקש את עזרתי בחיזוק הקשר שלו עם שרה, זה לגמרי עומד בתקן של EFT. אבל מרגע שיונתן ואשתו רוצים שאעזור להם לחזק את הקשרים הרומנטיים שלהם עם יותר מאדם אחד, זו בעיה. על פי הטיפול ממוקד הרגש, אני צריכה להפנות אותם למישהו שאינו מטפל בגישה זו, או להניח שיש להם צורך רגשי לא מודע לקשר מונוגמי בטוח ולהציע להם למעשה "טיפול בהמרה". כלומר, גישת ה-EFT מבטיחה לעזור לכולם לאהוב את מי שהם רוצים, אבל פוליאמורים נשארים מחוץ לתמונה.

חוסר שביעות רצון תיאורטי, אישי, פוליטי וקליני זה הוביל אותי לחפש דרך אחרת לגמרי של המשגת הפוליאמוריות. ואני חושבת שמצאתי אותה. אני מאמינה שאנחנו לא צריכים לחשוב על פוליאמוריה כעל בעיית התקשרות וגם לא כעל פתרון למונוגמיה, אלא כעל סוג של נטייה מינית לא מוכרת.

הרשו לי להסביר לפני שאתם מתנפלים על המקלדת. אני יודעת שאפשר לטעון שפוליאמוריה היא לא "נטייה" והיא אינה ממוקדת ב"מין", לכן עקרונית אינה יכולה להיות "נטייה מינית". אבל אנחנו משתמשים במונח "נטייה מינית" בעיקר בשביל לציין שאדם נמשך לבני אותו המין או לבני המין השני, לכן המושג הוא מרובד יותר, כפי שאפשר לראות מהנוכחות של האות טי"ת במונח "להט"ב".

אם פוליאמוריה היא נטייה מינית, אולכוסיות חדשות יכולות לזכות בהגנה משפטית מפני אפליהסליחה על השאלה, כאן 11

אני מעזה לומר שרבים מאתנו שמוטרדים מהנושאים האלה מבינים את הנטייה המינית כמושג המורכב מארבעה היבטים בסיסיים לפחות:

1. המין הביולוגי שאליו אני משתייכת

2. המגדר שאליו אני משתייכת

3. המין הביולוגי שאליו משתייך הפרטנר שאליו אני נמשכת

4. המגדר שאליו משתייך הפרטנר שאליו אני נמשכת

נוסף על כך, קיימים שני קריטריונים מרכזיים נוספים:

1. האופן שבו אני מזדהה מבחינה מינית - אני יכולה, למשל, להיות אישה מבחינה מגדרית, בגוף של אישה, הנמשכת לגברים מבחינה מינית ומגדרית, אבל מזדהה כקווירית.

2. האופן שבו החברה מתייחסת לזהות המינית שלי - במילים פשוטות, אין "ס" עבור סטרייט בלהט"ב מפני שזיהוי מיני של "סטרייט" אינו חושף אף אחד לסכנות פוליטיות או חברתיות.

מטא-קריטריונים אלה סוללים את הדרך להכרה בפוליאמוריה כנטייה מינית. זוהי הכרה שמשמעותה הוספת קריטריון חמישי להיבטים הבסיסיים של נטייה מינית: המספר האטרקטיבי של פרטנרים סימולטניים מנקודת המבט שלי.

מאז שמסגרתי לעצמי מחדש את "שאלת הפוליאמוריה", אני יושבת בכיסאי בנוחות רבה יותר כשאני עובדת עם זוגות פולי. המשגה מחודשת של הפוליאמוריה כאוריינטציה מינית חדשה פותרת רבים מן הקשיים שאיתגרו אותי כמטפלת זוגית בהיבט זה.

ברמה התיאורטית, המשגה זו פותרת את המתח שלכאורה אי אפשר לגשר עליו בין הגישה המבוססת על ההתקשרות הדיאדית של סו ג'ונסון, לבין תפיסתה של אסתר פרל שלפיה צריך שלושה לטנגו. באשר למחקר, אם פוליאמוריות היא נטייה מינית מוטב שנפתח סקרנות לגבי האופן הייחודי שבו פועלת מערכת ההתקשרות של אנשים פוליאמוריים מאשר לנסות להבין את מקורות הפתולוגיה.

ברמה הקלינית, פרספקטיבה חדשה זו מרגיעה אותי. איני צריכה לשווק פוליאמוריה כתרופת פלא לזוגות מונוגמיים, וגם לא "להמיר" לקוחות פוליאמוריים. במקום זאת, בדיוק כפי שמטפלים זוגיים למדו לעבוד עם זוגות להט"בים, כך אני ועמיתיי יכולים ללמוד לעבוד עם צורכי ההתקשרות הלא מסופקים המתקיימים בקשרים פוליאמוריים. במישור הפוליטי, הוספת האות פ"א ללהט"ב תעזור לקבוצת מיעוט נוספת לזכות בהגנה משפטית מפני אפליה.

לבסוף, ההמשגה החדשה הזה עונה על השאלה האישית שלי. בדיוק כפי שאני יודעת שפנטזיות על אמהות מהכדורגל לא מעידות על כך שאיני אמיצה מספיק בשביל לאתגר את הנורמות הההטרוסקסואליות, ואינן ראיה לפגם בזהות ה"סטרייטית" שלי, כך גם הפער בין המקום שריבוי פרטנרים יכולים לתפוס בדמיון שלי ואפס המקום המוקצה להם בחיי נסגר והופך להיות מובן כשאני חושבת על פוליאמוריה לא כעל בעיה ולא כעל פתרון אלא כעל נטייה מינית שהגיע הזמן להכיר בה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#