יהודה המכבי הנוכחי הוא נפתלי בנט, ולא בקטע טוב - מסע הילדוּת - הבלוג של רייצ'ל פינק - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יהודה המכבי הנוכחי הוא נפתלי בנט, ולא בקטע טוב

המכבים לא לחמו למען כינון גרסה קדומה של התיקון הראשון לחוקה האמריקאית, קרי חופש דת וחופש ביטוי. הם היו נחושים בדעתם להגן על גרסה מסוימת מאוד של הדת שלהם. ממש כפי שקורה היום במערכת החינוך בישראל

תגובות
מסיבת חנוכה

אני מוכרחה להודות: גם אחרי שש שנים של טקסי חג בגנים ובבתי הספר של ילדיי, אני עדיין בוכה. בכל פעם. לעולם לא אשכח את מסיבת החנוכה הראשונה של בתי בגן. היא היתה בת שנה בקושי, השעה היתה מאוחרת מדי, המוזיקה חזקה מדי, והיא חיסלה ארבע סופגניות — מצב בעייתי. אבל הספיק מבט אחד בבתי עם נר הבריסטול על הראש, כדי לרגש אותי עד דמעות. מאותו יום אני גועה בבכי בעדלאידות, לילות סדר ומנגלים של יום העצמאות.

בלי קשר למשך הזמן שאני חיה כאן בישראל, בלי קשר לעמדותיי הפוליטיות המשתנות ולמורכבות יחסיי עם הציונות; בלי קשר לתסכול ולזעם שהמדינה הזו מעוררת בי לעתים — העובדה שהחלטתי לעלות לארץ הפכה את הרגעים הללו למציאות עבור ילדיי והיא מרגשת אותי תמיד עד דמעות.

ואולם, החגים הם יותר מהזדמנות שניתנה לישראלים לתקוע עיניים באמריקאית המוזרה שמתייפחת בפינה. כמחנכת וכהורה, וכן, גם כמהגרת, החגים הם זמן שבו יש לי הזדמנות להתעמק בשאלות המורכבות הנוגעות לפלורליזם דתי כאן בישראל, במיוחד בכל הקשור לקהילת הגן שלנו. אף שהסוגיות המרכזיות הנוגעות לשליטת הממסד הדתי בנישואין, בגיור ובתחבורה ציבורית בשבת הן שמעסיקות את השיח הציבורי, אני מאמינה שצריך גם לבחון יחד את האופן שבו אנחנו מחנכים את ילדינו, ובפרט את הצעירים שבהם, כדי שבעתיד הקרוב יובילו את המדינה בפיתוח חברה פתוחה, סובלנית ומתקדמת יותר.

דומה שאין חג מתאים יותר להתעמק באופן שבו פלורליזם נתפש בעיני היהדות, מאשר חג החנוכה. רבים סבורים שחג האורות מסמל את חופש הדת של היהודים. שהרי יהודה המכבי האמיץ וחייליו התקוממו נגד גזירות הדת של אנטיוכוס, הביסו את היוונים והשיבו לבית המקדש את גדולתו. אבל מבט מקרוב על סיפור החנוכה חושף תמונה קודרת בהרבה. המכבים לא לחמו למען כינון גרסה קדומה של התיקון הראשון לחוקה האמריקאית, קרי חופש דת וחופש ביטוי לכו-לם. הם היו נחושים בדעתם להגן על גרסה מסוימת מאוד של הדת שלהם — שנטועה בדבקות מחמירה והתעמקות בחוקי התורה. למען האמת, ההתקוממות היתה מאבק נגד התבוללות וחילוניות לא פחות משהיתה ניצחון על המלך העריץ וגזירותיו האנטישמיות.

אם נדלג הלאה 2000 שנה נגלה שגם היום אנחנו בעיצומו של סיפור החנוכה, נוכח התקטבות היחסים בין הדתיים לחילוניים. באחרונה נמסר שמשרד החינוך יקצץ במימון תוכניות לקידום הפלורליזם בבתי ספר חילוניים.

ילדה בחנוכה

הקיצוץ, אותו מקדם המכבי העכשווי נפתלי בנט, יערים מכשולים בדרכם של ארגונים שאינם חרדים או דתיים-לאומיים המבקשים לקבל מימון. הדבר יבטיח, למעשה, השתלטות של הדתיים על כל סוגי הפעילות שאמורים לקדם סובלנות ומגוון. מחנכים כמותנו, המעוניינים להציג בפני תלמידינו תמונה יותר מורכבת ומגוונת, תוהים כיצד לעשות זאת במציאות שנוצרה כעת.

אני מבקשת לקרוא למערכת החינוך הישראלית לעשות דבר שאינה עושה מספיק, בלשון המעטה: ללמוד ממערכות אחרות. בתי ספר יהודים בכל העולם התמודדו וממשיכים להתמודד עם שאלות הקשורות בהכלת זרמי יהדות שונים בתוך מסגרת אחת. שיחק לי מזלי ועבדתי בכמה מבתי הספר הללו בעיר ניו יורק. ראיתי במו עיניי מה קורה בשעה שזרמי יהדות שונים מתמקדים במשותף ולא בשונה. הקשבתי בשעה שקבוצת ילדים בני חמש חלקו זה עם זה את חוויות השבת שלהם — החל בביקור בבית הכנסת עם סבא או סבתא וכלה בטיול משפחתי לגן החיות. ראיתי את ההשפעה העצומה שיש לשינוי קטן בניסוח — ההבדל בין "יהודים צמים ביום כיפור" לבין "יהודים רבים צמים ביום כיפור" —  על ילדה שמבררת לעצמה את יחסה אל היהדות.

חוקרים עכשוויים סבורים שגם בתקופת מרד החשמונאים רבים התלבטו בשאלות הזהות היהודית שלהם ושאלו את עצמם את השאלה שרבים שואלים מאז ומעולם: "איזה מין יהודי אני רוצה להיות?". הגיע זמן שמורים והורים ישאלו גרסה אחרת של אותה שאלה: "איזה מין יהודים אני רוצה לעזור ליצור?"

פעילות חנוכה במוזיאון לתרבות הפלשתים
אילן וכסמן

יש להבהיר, שאם ברצוננו לאפשר לכל אדם בקהילה למצוא את הקשר שלו לערכים, למסורת ולתרבות היהודית, על פי השקפת בית הספר שלנו —  תהיה דרכנו רצופת אתגרים בגלל אופיה ההטרוגני של האוכלוסייה. מול כל אדם שקובל על כך שאנחנו מתמקדים יתר על המידה ביהדות, מתלונן אדם אחר על היעדר תוכן יהודי. לעתים נדמה לנו שהמקסימום שביכולתנו לעשות, הוא לוודא שכולם לא מרוצים במידה שווה.

האם חנוכיה שמייצר ילד בן שלוש צריכה להיות כשרה כדת? האם אפשר לקבוע מסיבת יום הולדת לילד בשבת, אף שחלק מילדי הכיתה שומרי שבת? איני מתיימרת לדעת ולו חלק קטן מהתשובות לשאלות העולות בשעה שאנו צועדים בדרך רצופת המהמורות של היהדות הפלורליסטית, אבל אני כן יודעת מניסיון שדו-שיח פתוח ומכבד יוביל אותנו כברת דרך ארוכה.

השבוע נחגוג בגן שלנו את חג החנוכה. שני ילדיי הצברים יהיו שם, לצד 65 ילדים נוספים ומשפחותיהם וצוות הגן החרוץ. היות שהגן הוא דו-לשוני, מלכתחילה מגיעה אליו אוכלוסייה מגוונת יותר: אזרחי מדינות שונות, יהודים ולא יהודים, אשכנזים וספרדים. אחת הגננות האהובות שלנו, אישה חרדית, תעמוד לצד אחת האמהות האהובות שלנו, אישה לא יהודייה, והן יביטו יחד באור הנרות המרצד. פעוט שמשפחתו שומרת שבת באדיקות יישב סמוך לילדה חילונית בת שש, ושניהם יהנו מספינג' טרי, מעדן מרוקאי שתכין השפית וסבתא-הבית של הגן שלנו. ובהתאם למסורת הפרטית שלי, אני בטח אשב לי בפינה ואזיל דמעות.

כשאני רואה את האנשים הללו, כל אחד מרקע שונה, מתרבות אחרת ובעל דעות אחרות — כשכל אלה מתאחדים כדי לחגוג כקהילה, נחשב הדבר בעיניי לנס אמיתי של חנוכה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#