בלוגים

מחלק מוסר / הבלוג של יוענה גונן

האם לגלות לחברה שבן זוגה ביסקסואל ושכבתי איתו?

ידידה שלי התחילה לצאת עם מישהו שאני (גבר) שכבתי איתו בעבר. כשהיא הראתה לי את התמונה שלו, מיד מצאתי את עצמי בדילמה: להוציא מהארון או לסכן את מערכת היחסים עם הידידה?

לאחרונה ידידה שלי התחילה לצאת עם מישהו שאני (גבר) שכבתי איתו באופן לא מחייב מספר פעמים לאורך השנים האחרונות, תוך ידיעה שהוא בארון ובלי שזה מפריע לי לאור אופי הקשר בינינו. מיד כשסיפרה לי על כך והראתה לי תמונה שלו מצאתי את עצמי בדילמה: מצד אחד הרצון לשמור על הפרטיות שלו בתור הומו/בי בארון, מצד שני הדאגה שגילוי עובדה זו על ידה יפגע בחברות הטובה בינינו, לאור העובדה שלא סיפרתי לה מידע משמעותי שידעתי על האדם שהיא יוצאת איתו. וכאן המחלק נכנס לתמונה - מה הדבר הנכון לעשות במצב זה: לסכן את מערכת היחסים או להוציא מישהו מהארון?

עמיחי

מצעד גאווה בניו יורק, ביוני. עצם קיומו של "ארון" נובע מההנחה שכל אדם הוא הטרוסקסואל אלא אם הוכח אחרת
Andres Kudacki/אי־פי
להמשך הפוסט

אחותי לא מחסנת את ילדיה, איך מונעים את הפיצוץ בתוך המשפחה?

התפרצות החצבת הובילה גם להתפרצות קושיות על אתיקת חיסונים בתיבת הדואר של המדור. במוקד: מבוכות שמתעוררות סביב העובדה שאחד מבני המשפחה נוהג ברשלנות ואגואיזם

בת זוגי ואני מצפים לילד בחודשים הקרובים, ובין כל ההתרגשויות והחששות עלה גם עניין החיסונים. למען הסר ספק - אנחנו רואים בחיסונים דבר חיוני ומובן מאליו, ונחסן את ילדינו במועד ולפי ההמלצות. לצערי אחותי האהובה פחות "מאמינה" ברפואה המודרנית, ובחרה שלא לחסן את ילדיה. אני דוד גאה ואוהב את ילדיה אהבה גדולה, אך אני בכנות חושש לבריאותו של בני ושוקל להציב בפניה אולטימטום: או שאת מחסנת את ילדייך בשבועות הקרובים או שהם לא מתקרבים לתינוק, לפחות בשנה הראשונה לחייו.

הדבר האחרון שהייתי רוצה זה להרחיק בין האחיינים שלי לבין בני, או ביני לבין אחותי, אבל מדובר בבריאות של הבן הבכור שלי. מה לעשות? להציב אולטימטום ולעמוד בו? איך אומרים דבר כזה לאחותך? או שמא לסמוך על מערכת החיסון של זוגתי ולתת לטבע לעשות את שלו?

חיסון נגד חצבת בירושלים, השנה. חסינות העדר נפרצה
דניאל בר און / ג'ינ
להמשך הפוסט

בגלל השם שלי, נוטים לחשוב שאני אשה. האם כדאי לתקן?

מצד אחד, מה זה משנה, אז מישהו התבלבל. מצד שני, ברגע שקובּעת בתור מגדר אחד, קשה להסביר שאתה בעצם שייך לאחר. האם אני גבר שוביניסט מטונף?

יש לי שם שעשוי להתפרש כאילו הוא של שני המינים. מהז'אנר של נועם, טל... ואני זכר סטרייט סיסג'נדר מהזן הפריווילגי ביותר. השאלה שלי היא כזו: לפעמים כשאני מתכתב במסגרת עבודתי פונים אלי בלשון נקבה. אינטראקציה זו משאירה אותי תמיד תוהה: האם לתקן ולהעמיד את הכותב/ת על טעותו/ה?

מצד אחד, מה זה משנה. כולנו בני אדם ויהודים (ויש אפילו כאלה שאינם יהודים), אז התבלבל במגדר, נו אז. מצד שני, אני חושב שזה משפיע על כל אופי ההתכתבות ומעיד על ההקשר של השיחה. מצד שלישי, אז ישפיע! אז מה! יהיה הרבה יותר גס רוח לכתוב "אתה יודע, אני בעצם בחור".

טוטסי
להמשך הפוסט

שיחות הטלפון עם ההורים מלחיצות אותי - מותר לסנן?

מצבי הרוח שלי מושפעים מאוד משיחות הטלפון עם ההורים, ואלה הופכות משנה לשנה למתישות יותר ומעוררות בי חרדות. אני עונה פחות כדי לשמור על שפיות ומתמלא רגשות אשם

אני בחור בן 28, מסיים את הלימודים ומתחיל לעבוד במקצוע אותו למדתי. מזה כמעט עשור שאינני גר עם ההורים, ואני בקשר טוב איתם ומגיע לראותם אחת לשלושה שבועות. אמי ואני מדברים כמעט מדי יום. עם זאת, משנה לשנה השיחות איתה מעוררות בי תסכול וחרדות. לאחרונה היא מעירה לי כי אני לא עונה לה במתכוון, ואני מרגיש על כך רגשות אשם, אם כי רוב השיחות איתה מתסכלות, לחוצות ומתישות.

בעבר היינו מדברים כל יום, אך בשנתיים האחרונות עולות בעיות בריאות רבות אצל ההורים וקרובי משפחה נוספים, והגעתי למצב שאני נלחץ משיחת טלפון או שיזעיקו אותי להגיע. אני מאוד מעורב פיזית ונפשית ועוזר, אבל מצבי הרוח שלי מושפעים מאוד משיחות הטלפון מההורים. כך נוצר מצב ששיחות טלפון מהמשפחה ובעיקר מאמא שלי (אבא קלאסי שלא מתקשר) יכולות להרוס לי את היום בגלל הכאב על קרובי משפחה שסובלים. אז אני עונה פחות, כדי לשמור על שפיות, ומתמלא רגשות אשם. מה עליי לעשות?

מתוך סיינפלד. בשנתיים האחרונות עולות בעיות בריאות רבות אצל ההורים וקרובי משפחה נוספים
צילום מסך
להמשך הפוסט

אשתי הוטרדה על ידי קולגה לעבודה. האם לעדכן את אשתו?

בחתונה של העבודה סיפר האיש לאשתי כמה היא מושכת והמשיך להציק לה למרות התנגדותה. האם זה מוסרי לספר על כך לאשתו?

אשתי היתה בחתונה של העבודה בלעדיי. באירוע, אחד העובדים שהיא פחות מכירה החל להטריד אותה ולהגיד לה כמה שהיא מושכת וכמה לא טוב לו עם אשתו. היא אמרה לו שהיא נשואה, והוא המשיך להציק לה כל הערב...

אני ממש התעצבנתי כששמעתי זאת ורציתי להתקשר לאשתו ולספר לה על אותו אירוע. הרגשתי שהיא תטפל בו בדרך הטובה ביותר, וגם שזכותה לדעת איך מתנהג בעלה מאחורי גבה. אשתי הורידה אותי בטענה שיש להם שלושה ילדים ויכול להיות שאשתו מעדיפה לא לדעת. האם לדעתך מוסרי לספר לאשתו? האם זה הדבר הכי מוסרי לעשות?

מתוך "המשרד". "הוא ניסה לפגוע בזוגיות שלך דרך אשתך, וכעת אתה תנסה לפגוע בזוגיות שלו דרך אשתו"
צילום מסך
להמשך הפוסט

חברת נפש לא סיפרה לי שהתחתנה, הגיוני שהרחקתי אותה מחיי?

חברתי הטובה עוד מימי התיכון חיה בחו"ל והתחתנה שם באירוע קטן. אנפרנדתי אותה כי נפגעתי מאוד שלא הודיעה לי. מאז היא שולחת לי הודעות ומנסה להתקרב אבל אינני רוצה לשתף פעולה

יש לי חברה שהיא ממש חברת נפש. אחת החברות הטובות ביותר והקרובות ביותר שלי מאז ימי התיכון. למרות שאנו גרות בשתי מדינות שונות הקשר נשמר ואני רואה בה אדם מיוחד מאוד שחשוב לי. בין היתר, ציפיתי מאוד ליום בו היא תתחתן ואפילו חסכתי כסף למתנה גדולה במיוחד ולאפשרות שאטוס לחתונה.

לפני חודש היא העלתה תמונה לפייסבוק מהחתונה שלה. בלי לספר לי, לא לפני החתונה ולא אחריה, שהיא בכלל מתחתנת. אציין שהיה מדובר ככל הנראה בחתונה קטנה מאוד, ולפי התמונה היא אולי נערכה בבית העירייה או בכנסיה, עם קומץ מוזמנים. אבל עדיין, שמעתי עליה מפייסבוק יחד עם כל שאר חבריה שם. כשהתקשרתי לאחל לה מזל טוב (היו כמה רגעים שבהם שמחתי מאוד עבורה ועוד לא עיכלתי את מה שקרה) היא כתבה לי שהיא בעבודה ושנדבר בערב כבר. נפגעתי והייתי בשוק למשך כמה שעות, ואז החלטתי שאני לא מעוניינת להיות מעודכנת באופן כזה, מרוחק ודיגיטלי, ועשיתי לה אנפרנד. לא אמרתי לה דבר עד עכשיו כי לא רציתי לפגוע בשמחתה.

ג'וליה רוברטס וקמרון דיאז ב"החתונה של החבר שלי"
סוני
להמשך הפוסט

עד כמה מותר לשקר על מצבי הזוגי לחברים ובני משפחה?

בבית המסורתי שממנו אני באה יש לחץ ישיר ועקיף להיות בזוגיות או לפחות "בהתעסקות" בלתי פוסקת סביב העניין. אני מאוד אוהבת את החיים שלי בלי קשר אך מעמידה פנים מול קרוביי

הסוגייה שמטרידה אותי היא עד כמה מותר לי לשקר לחברים ובני משפחה. אני סטודנטית בת 26, ומגיל 22 לא הייתי במערכת יחסים ארוכה. היו לי דייטים ומפגשים פה ושם אבל לא מעבר. הבעיה שלי היא שאני באה ממשפחה מסורתית וחיה בחברה הישראלית, שכידוע לכולנו היא שמרנית מאוד. אני מרגישה שיש עליי לחץ ישיר ועקיף להיות בזוגיות או לפחות "בהתעסקות" בלתי פוסקת סביב זוגיות, מה שגורם לי לעתים פשוט לשקר, להגיד שאני יוצאת עם מישהו כשאני לא, שאני בקשר עם מישהו שהוא ידיד בלבד וכדומה. מספר פעמים השקר כמעט ונחשף אבל הצלחתי להיחלץ מזה בכל פעם, ואני חושבת שרוב בני משפחתי וחבריי חיים תחת הרושם שחיי הזוגיים מסעירים הרבה יותר ממה שהם.

אני מאוד אוהבת את החיים שלי בלי קשר. אני נהנית בלימודים, בעבודה, יש לי מעגל חברתי תומך (אולי גם הרצון שאהיה בזוגיות הוא מתוך דאגה כנה), אני מתאמנת ומבלה בקביעות ומצבי הכלכלי טוב. מותר לי להמשיך ולהעמיד פנים כדי להוריד את כל הלחוצים מהגב שלי, או שמא עליי להתמודד ישירות עם הריקושטים של האמת העלובה במערומיה?

פסטיבל המסיכות בוונציה. הרוב חושבים שאני חיה חיים יותר מסעירים ממה שהם
רויטרס
להמשך הפוסט

הקבלן מעסיק "רק פועלים יהודים" - לתת לו את העבודה?

מצד אחד, אני רוצה לשפץ את הבית עם קבלן אמין ולא יקרן. מצד שני, אני לא רוצה לתת יד לבן אדם שלא מעסיק "לא יהודים". האם בעצם העסקת קבלן כזה אני מעודדת גזענות והפרדה?

אנחנו עושים שיפוץ קטן בבית והבאנו קבלנים לקבל הצעת מחיר. שני קבלנים שונים אמרו לנו, כחלק ממידע על האמינות והאחריות המקצועית שלהם, את המשפט "אני מעסיק רק פועלים יהודים". זה כל כך זעזע אותי בפעם הראשונה וזעזע עוד יותר בפעם השנייה, כשהבנתי שזה סטנדרט.

מצד אחד, אנחנו רוצים לשפץ את הבית עם קבלן אמין ולא יקרן. מצד שני, אני לא רוצה לתת יד לבן אדם שלא מעסיק "לא יהודים". אבל הרי אי אפשר לחפש קבלן ולוודא שהוא אכן מעסיק רק לפי כישורים ולא לפי מוצא ההורים. האם בעצם העסקת קבלן כזה אני מעודדת גזענות והפרדה? מה אפשר לעשות בסיטואציה?

פועלי בניין מוסלמים באתר בנייה בישראל
אייל טואג
להמשך הפוסט

האם זה מוסרי לנסות לשכנע אדם דתי שאין אלוהים?

קשה לי להבין כיצד עמיתיי הדתיים לעבודה, שהם אנשים חכמים ומשכילים, פועלים לפי היגיון בריא בכל החלטה חוץ מבנושא של אמונה. הצלחתי לשכנע אחד מהם שאין אלוהים ואני לא בטוח שחייו יותר טובים כעת

האם זה מוסרי לנסות לשכנע אדם דתי שאין אלוהים? ואם זה לא מוסרי, אז מה בנוגע לאדם שמאמין שכדור הארץ הוא שטוח והירח הוא הולוגרמה? האם יש הבדל בין שתי האמונות, שהופך את השכנוע באי-קיומה של אחת ללא מוסרי ובמקרה השני לבסדר?

אני אתאיסט. ככזה, קשה לי להבין כיצד עמיתיי הדתיים לעבודה, שהם אנשים חכמים ומשכילים, פועלים לפי היגיון בריא בכל החלטה חוץ מבנושא של אמונה. בנושא האמונה באל הם החליטו לנעול את ההיגיון בארון ולא להשתמש בו. פעמים רבות יוצא לי לדבר איתם על זה, ורציתי לשאול את דעתך: האם יש בניסיון שכנוע כזה משהו לא מוסרי?

תפילה למען הגשם בכותל המערבי, אשתקד
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

האם להמשיך לספק לחברה ריטלין שלא במרשם?

לאחר תחנונים והצקות בלתי פוסקות, נתתי לה כמה מהכדורים שברשותי, ומאז היא משגעת אותי שאדאג לה לעוד כמה כדורים. אני מרגישה מנוצלת, אבל אולי אני צדקנית וקמצנית?

אני בת 30. בהיותי סובלת מהפרעת ADD קלה, ברשותי מרשם לריטלין. בגלל שבאופן אישי איני אוהבת שימוש בכדורים, ודי סולדת מריטלין באופן כללי, אני משתמשת בתרופה לעתים רחוקות. בעייתי נוגעת לחברה המבקשת ממני באופן קבוע לספק לה ריטלין, כי הכדור עוזר לה להתרכז בלימודי הדוקטורט האינטנסיביים. העדפתי להימנע מכך, בעיקר כי לא רציתי לקחת על עצמי את האחריות של מתן תרופות חזקות ללא מרשם, וגם כי לא התאים לי להפוך ל"דילרית" של אותה חברה. לאחר תחנונים והצקות בלתי פוסקות מצידה, נעתרתי לבקשתה ונתתי לה כמה כדורים, בתקווה שתעזוב אותי בשקט.

כצפוי, מאז היא משגעת אותי כל הזמן שאדאג לה לעוד כדורים. בתכלס, אין לי שום בעיה להוציא מרשמים ולהביא לה אספקה בלתי נגמרת של ריטלין (כפי שציינתי אני כמעט לא צורכת את הכדור). יחד עם זאת, איני מרגישה נוח עם הדרישה הבלתי פוסקת לדאוג לה לכדורים, מרגישה מנוצלת, ולא מעוניינת לקחת על עצמי את האחריות בסיפוק תרופה כה חזקה למישהי שלא עברה אבחון מתאים. למרות שבתכלס היא ילדה גדולה וזה לא מתפקידי לחנך אותה. ואם לדבר בכנות, עיקר הקושי שלי נוגע לתחושת הניצול ולא לנושא ההשלכות הרפואיות...

ריטלין בבית מרקחת?
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

נפרדתי מגבר מניאק, האם מחובתי להזהיר את "הבאה בתור"?

לבן זוגי לשעבר יש דפוסים קבועים והוא גם מתייחס די חרא לנשים שמתאהבות בו. אחת האקסיות שלו ניסתה להזהיר אותי בזמן אמת, האם אני צריכה להפגין כעת אחווה נשית?

נפרדתי מבן זוג שמאוד אהבתי אחרי כמה שנים של מערכת יחסים לא פשוטה (או בקיצור - די מחורבנת). במהלך אותן שנים הבנתי שהוא בן אדם של דפוס קבוע, ושהוא חוזר על תבניות התנהגות ואפילו נוסע לאותם מקומות עם בנות זוגו (ממש כיף לגלות שהבנאדם לקח אותך למקום רומנטי שבו הוא היה עם כל אחת מקודמותייך, עד רמת אותו החדר באותו המלון). מעבר לכך, הוא מתייחס די חרא לנשים שמתאהבות בו.

אחת האקסיות שלו ניסתה להזהיר אותי בזמן אמת, אבל כמובן שלא הקשבתי לה. לא כעסתי עליה, אבל לא יכולתי להאמין שיש קשר בין המניאק שהיא תיארה לי לבין האדם שאני אוהבת (היא צדקה). האם לגיטימי להזהיר את הבאה בתור, כדי לחסוך ממנה סבל וכאב? או שאין טעם באחווה נשית וכל אחת צריכה לאכול חרא לפי התור?

רוי ופאם מהסדרה "המשרד"
צילום מסך
להמשך הפוסט

התארחתי אצל חבר, מי משנינו אמור "להרגיש כמו בבית"?

חבר מחו"ל שאירח אותי בעת ביקור באנגליה הודיע כי לי שבכוונתו לקיים ארוחת ערב לרגל ידידה בערב שלפני טיסתי חזרה לישראל. עד כאן טוב ויפה. אלא שהארוחה הפכה למסיבה אל תוך הלילה

בעת טיול באנגליה לפני זמן מה התארחתי אצל מכר, בחור שפגשתי לפני מספר שנים בטיול בהודו, נקרא לו דילן. דיברנו שבוע לפני כן, דילן הציע לי חדר לישון ("איי האב א סְפֶּר רוּם") וחשבתי שניפגש ונפטפט. ביום בואי הודיע דילן שהוא מארח ארוחת ערב לרגל יום הולדת לידידה ואמר שאני מוזמנת ברצון.

זה היה היום האחרון של הטיול, סבלתי כבר מעייפות מצטברת והייתי בטוחה שנאכל, נפטפט ואוכל לפרוש לישון לקראת טיסתי בשעת בוקר מוקדמת. כאן טעיתי. הארוחה נמשכה למסיבה רועשת מאוד לתוך הלילה, ניגנו על פסנתר, שמו מוזיקה חזקה. ניסיתי ללכת לישון סביב חצות והתעוררתי כל שעה בערך כדי להעיר בנימוס על המוזיקה הרועשת.

לקום כל שעה להעיר? זו כבר גסות רוח
Shutterstock
להמשך הפוסט

חברתי הותקפה מינית על ידי חבר משותף - מה לעשות איתה ואיתו?

חרף הפצרותיי, חברתי לא מעוניינת להתלונן או להתעמת עם התוקף. בנוסף, קשה לי מאוד להמשיך להיות חברה שלו ולהתנהג כרגיל

לפני כחודש חברה טובה שלי שיתפה אותי בכך שחבר טוב של שתינו תקף אותה מינית, אבל לא היתה מעוניינת לפתוח את הנושא - לא להגיש תלונה ובטח שלא להתעמת איתו, לא משנה כמה הסברתי לה שזה לטובתה.

מאז היה לי מחד גיסא מאוד קשה להמשיך להיות חברה שלו ולהתנהג כרגיל, ומאידך גיסא רציתי לכבד את הבקשה שלה ולא לעשות שימוש במידע רגיש ואישי בניגוד לרצונה. מה עלי לעשות?

רק 13.7% מהפונים והפונות לקו הסיוע ב-2016 התלוננו במשטרה
ניר קידר
להמשך הפוסט

האם בסופרמרקט מותר להסתיר מהקופאית שטעתה בחשבון לטובתי?

כשאני בודק את בחשבונית (ואני נוהג להתעמק בה) לעתים הטעויות הן לרעתי ואני מעיר על כך, אך לעתים הן לטובתי ואז מתעורר סימן שאלה מוסרי גדול

אני מאותם אנשים טרחנים שנוהגים להתעמק בחשבונית הארוכה שמתקבלת בתום קנייה גדולה בסופרמרקט. אני עובר על הפריטים ובודק את המחירים. לעתים אני מוצא שהבטחה למחיר מבצע, שהיתה על המדף, לא התקיימה בקופה, ולעתים אני גם דורש (ומקבל) החזר.

אך תהיתי מה נכון לעשות במקרה ההפוך, בו אני מגלה ש"הרווחתי". למשל, השבוע גיליתי שחויבתי על תבנית ביצים אחת אף על פי שקניתי שתיים. למען הסר ספק - לא הסתרתי כלום, הכל היה על הסרט הנע והקופאית טעתה. האם עליי להודיע על כך לקופאית? הרי אין דרישה או חובה לבדוק את החשבון. זו טעות שלהם ואולי הם גם לוקחים אותה בחשבון. אני גם אומר לעצמי - הטעויות הולכות לשני הכיוונים, וגם אני לא תמיד דורש החזר על מה שמגיע לי. מה חובתי המוסרית?

אולי בסופר לוקחים בחשבון את הטעויות שלהם?
אייל טואג
להמשך הפוסט

כטבעונית, האם מוצדק לא לתת טיפ כשהוגש לי קפה עם חלב פרה?

אני תמיד מבקשת קפה עם חלב סויה, אבל לא פעם ולא פעמיים לוגמת ורק אז מגלה את הטעם של המוגלה. מה אם הייתי אלרגית לחלב ומה לגבי עוגמת הנפש שלי

כטבעונית, אני מקפידה להזמין את הקפה שלי עם חלב סויה, ואפילו טורחת להדגיש פעמיים "אבל חלב סויה, כן?", ליתר ביטחון. ועדיין, מדי פעם מגיעה אלי כוס קפה תמימה למראה עם טעם של מוגלה. לפעמים הקפה חזק מאוד ואני מספיקה לקחת כמה לגימות לפני שאני מגלה את הטעות.

מה נכון לעשות במצב הזה? כמובן שאני מסבה את תשומת הלב של המלצר או המלצרית ומקבלת קפה חדש, אבל האם טעות כזאת (ואחרי שימת הדגש על חלב הסויה והטבעונות) מצדיקה אי מתן טיפ? האם העסק צריך לפצות אותי בקפה חינם? ואם לא הייתי טבעונית, אלא סתם מישהי שאלרגית לחלב - האם אז אפשר היה לא לתת טיפ או לצפות שבית העסק יפצה את הלקוח על עוגמת הנפש?

"רישיון מוסרי" - מנגנון מוסרי נפוץ בקרב טבעונים
Richard Vogel/אי־פי
להמשך הפוסט

האם שווה להתנצל בפני האקסית גם אם זה יפגע בה?

שנתיים חלפו מאז שנפרדתי ואני עדיין מתקשה להשלים עם המציאות. שוחחתי עם זוגתי לשעבר והיא הבהירה ששום דבר טוב לא ייצא מאינטראקציה נוספת. גם אם היא מעדיפה לשכוח, אני רוצה להתנצל בפניה ולהרגיש טוב

אני כרגע במצב שמטריד את מנוחתי. נפרדתי מבת זוג לאחר חמש שנים, עברו כשנתיים מאז אבל עוד קשה לי להשלים עם הפרידה. לאחרונה הרגשתי שבכל השיח לאחר הפרידה לא התנצלתי על חלקי בה, רק ניסיתי לגשר כדי ששני הצדדים ירגישו טוב. רשמתי מכתב התנצלות שמכיר שפגעתי בה ושמתי אותו במגירה.

היא הבהירה לי שהיא מרגישה ששום טוב לא ייצא מאינטראקציה נוספת. אבל אני מרגיש צורך להגיד את המלים האלה, להתנצל בפניה כי בכל זאת אהבנו מאד. השאלה שלי היא אם הטוב שאני ארגיש מזה שווה את הסבל שאולי אגרום לה מהעלאה של דברים שהיא אולי מעדיפה לשכוח.

התנצלות
Getty Images IL
להמשך הפוסט

לאנפרנד או לא לאנפרנד, זו השאלה

לאחד מחבריי בפייסבוק דעות פוליטיות הנוגעות באופן עמוק את עמדותיי. האם מחיקתו לא תשמר את פייסבוק כבועה סטרילית ומנותקת מהמציאות? האם השקט הנפשי שלי חשוב יותר?

לאחרונה נתקלתי בפוסט הנוגד את דעותיי הפוליטיות והאנושיות בפייסבוק. מתוך סקרנות, נכנסתי לפרופיל המדובר, שם ראיתי פוסטים רבים הנוגעים לאותו נושא. לאחר רפרוף קל, החלטתי למחוק את אותו המשתמש המתריס מרשימת החברים שלי.

שאלתי היא: האם זה מוסרי למחוק חברי פייסבוק בגלל הבעת דעה פוליטית הנוגדת באופן עמוק את עמדותיי? האם זה לא משמר את פייסבוק כבועה סטרילית ומנותקת מהמציאות, וכך למעשה משמר את אותה מציאות? או שאולי השקט הנפשי שלי חשוב יותר, ויש לי זכות לבחור להימנע מצפייה בפוסטים גזעניים או פוגעניים?

הפגנה בירושלים נגד הגזענות של ארגון להב"ה
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

האם מותר לדתל"ש "להחליק פינות" בבישול כשר עבור בני משפחה?

כשבני משפחתי הדתיים באים להתארח אצלי, הם סומכים עלי שאבשל על פי הלכות הכשרות. אם אשתמש בסיר לא מוכשר למשל אין סיכוי שיידעו, אם למה לא בעצם?

אני דתל"ש ומטבע הדברים יש לי בני משפחה דתיים אותם אני נהנה לארח מפעם לפעם. מטבחי אינו כשר, אך בני המשפחה סומכים עלי שכאשר הם מגיעים אני מכין אוכל בכלים נפרדים או חד-פעמיים תוך שמירה על הלכות הכשרות.

שאלתי היא האם יש בעיה מוסרית "להחליק פינות" בשמירת הכשרות בעבורם (לדוגמה להשתמש בבישול בכלים לא כשרים). הרי בעיניי אין בכך שום משמעות וזה אף מרגיש מגוחך והזוי לטרוח להשתמש דווקא בסיר מסוים כשאף אחד לא רואה, ומבחינתם כל עוד הם לא יודעים אחרת מצפונם הדתי נקי, מבחינת אלוהים החטא ממילא עלי ו-no harm done (בהנחה שלא מחכה לי איזה גיהנום בסוף הדרך).

"מבחינת אלוהים, החטא ממילא על כתפי המבשל"
Getty Images IL
להמשך הפוסט

האם לעקוף פקקים דרך השטחים הכבושים?

הנסיעה מהמרכז לאזור בית שאן התארכה עם השנים והפכה לחוויה מתישה וארוכה. ווייז מציע לנו לעבור בשטחים וכך לקצר זמנים וליהנות מכבישים די ריקים. אבל מה עם הנהיגה על אספלט שנוצק באדמה פלסטינית?

אני מתגורר באזור השרון הדרומי, קרוב לתל אביב, חילוני, שמאלני, מאמין שצריך לסיים את הכיבוש ויפה שעה אחת קודם. יש במשפחת אשתי קרובים שמתגוררים במושב באזור בית שאן (לא בשטחים). אנו נוסעים אליהם כמה פעמים בשנה ובדרך כלל הנסיעה הלוך נעשית בימי שישי או ערבי חג, בשעות הצהריים. ככל שנוקפות השנים, הנסיעה הולכת ונעשית קשה, הפקקים נעשים יותר ויותר ארוכים.

בסוף אוגוסט נאלצנו לנסוע לקרובים ביום חמישי אחר הצהריים. נסיעה של 120 קילומטר ארכה שעתיים וחצי, במהלכם שהינו בשלושה פקקים שונים ומתישים, ולא בגלל אירוע יוצא דופן (תאונה) אלא סתם כי ככה היה מצב התנועה. שבוע וחצי לאחר מכן, בערב ראש השנה, שוב נסענו והפעם החלטתי לשמוע לעצת ווייז ולנסוע בכבישי השטחים, דרך אריאל, צומת תפוח, ואחר כך בכבישים ליד שורה של התנחלויות עד לכביש הבקעה, וחזרה לשטח הריבוני של ישראל במחסום מחולה. הדרך ארכה פחות משעה וחצי ולא היו פקקים בכלל. נהפוך הוא, מרבית הדרך עברה בכבישים די ריקים והנהיגה לכשעצמה אפילו היתה די מהנה.

פקק תנועה סמוך למכון וינגייט. הנסיעה מתארכת לשעות
אבישג שאר-ישוב
להמשך הפוסט

אני מחלק מוסר

שאלת האנונימיות ליוותה מדור זה מרגע לידתו. מחד, התשובות צריכות לעמוד בפני עצמן. מאידך, האם מוסרי לייעץ בענייני מוסר בעילום שם? מוסר אינו עסק ברור וחד-משמעי אבל ודאי שאינו אובייקטיבי. אז החלטתי לצאת מהארון

מאת יוענה גונן

בספר "שנה של מחשבות מופלאות" מתארת ג'ואן דידיון את שנת האבל שלה בעקבות מותו הפתאומי של בן זוגה ב-2003. היא ניגשת ליגונה כמו שחבלן ניגש למטען: מפרקת את החומר הנפיץ הזה בעדינות, שכבה אחר שכבה, כדי לנטרלו. במסגרת ניסיונותיה ללמוד את האבל ולפענח את משמעותו, היא צוללת לביבליוגרפיה מקיפה בנושא: מחקרים של פסיכואנליטיקאים כמו זיגמונד פרויד ומלאני קליין, אזכורים של אבל בספרות מתומאס מאן ועד ו"ה אודן, ספרי רפואה וכמובן מדריכי עזרה עצמית.

מה הטעם בפילוסופיה בלי הקשר פוליטי וחברתי?
Getty Images IL
להמשך הפוסט

מסתבר שבמקום עבודתי חי הומלס, לדווח עליו?

מתחת לבניין בו אני עובד יש "זוּלה" ככל הנראה של נרקומן חסר בית. הוא אינו מפריע לאיש, אך מה עם חובותיי כלפי מקום העבודה?

אני עובד במוסד תרבות ציבורי גדול. השבוע גיליתי שישנו חלל נטוש מתחת לבניין, ושבחלל הזה ישנה "זוּלה" של (כנראה) חסר/ת בית נרקומנ/ית.

אשתי סבורה שעלי לדווח להנהלת המוסד, כחלק מחובת הנאמנות שלי למקום העבודה. לתפישתי, האדם אינו מהווה מטרד לאחרים, למעשה רק סקרנות כפייתית הובילה אותי לחלל הזה. נעילת החלל לא תפתור שום בעיה (כי אין בעיה), אבל מאידך תאמלל אדם שכנראה כבר בתחתית. את כל זה אני רואה על רקע ההזנחה הממשלתית את האוכלוסיות החלשות, לעומת ההשקעה הציבורית במוסד בו אני עובד.

איור של חסר בית הומלס
bowie15 / Getty Images IL
להמשך הפוסט

האם קלאסיקה גזענית או מיזוגנית עוד ראויה להיקרא?

הרבה מן היצירות הספרותיות נכתבו בתקופות אחרות מימינו ושזורות בתפישות ארכאיות. אני קורא לאט ומעט ומתלבט מה האיזון הנכון שעלי לעשות? להימנע מקריאה או לקרוא ובכך לעבד מחדש את אותן תפישות

אינני אדם המרבה לקרוא ספרים וכל ספר שכבר התפניתי לקרוא בו, תמיד הקריאה היתה איטית ומתפרשת לאורך ימים רבים. על אף שכך, אני מפיק הנאה רבה מתחביב זה, גם תחת הידיעה שלא אקרא ספרים רבים בחיי. אך חידוד זה, שהבהיר לי כי עלי לשקול ברצינות אילו ספרים להתחיל בכלל לקרוא, עורר בי דילמה שלאו דווקא כרוכה באיכות הספרים ואולי היא לא שמורה רק לבעלי מוגבלות קריאתית. הרבה מן הקלאסיקות הספרותיות נכתבו בתקופות עם סדר חברתי אחר מימינו, שזורות לא פעם בתפישות ארכאיות ואפופות ביטויים של גזענות, הומופוביה ושוביניזם (קיים לעתים גם תיאור אכזרי ביחס לחיות, שלדאבוני מקובל בחלקו גם היום). לעתים נדמה שמדובר באמונותיו של הסופר עצמו, ולא רק ברקע התיאורי של העלילה.

הדילמה היא מה האיזון הנכון שיש לעשות? מחד מדובר לעתים ביצירות קאנוניות, שחשיבותן עולה על אי אלו ביטויים גזענים של רוח תקופה זו או אחרת. אולי בעצם ההימנעות מקריאה כזו יש משום התכחשות להיסטוריה עצמה? מאידך אני מאמין שהשיח, הציבורי או הפנימי, משפיע על האופן שבו אנחנו תופשים את המבנה החברתי בו אנו חיים, כשם שאני סבור שלשפה יש השפעה על אופן החשיבה שלנו. כל קריאה מחייבת התייחסות ביקורתית, אך עצם העיבוד החוזר של אותן תפישות, אולי יש בו מספיק כדי להשפיע לרעה. לא בטוח שאדם מן השורה, בטח הממעט לקרוא, מסוגל תמיד להשגיח בהשפעות האלה (כדוגמת הח"מ). השאלה היא: האם קלאסיקה גזענית או מיזוגנית עוד ראויה להיקרא?

אילוסטרציה צנזורה
Getty Images IL
להמשך הפוסט

האם זכותן של מלצריות לסרב לחוגגים שמצלמים אותן?

במסעדות ובברים נהוג לכבד בעל שמחה בקינוח עם זיקוקין. לעתים גם המלצריות או המלצרים שרים לכבודו. הבעיה מתחילה כשהחוגגים מוציאים מצלמה ומצפים שלא יעכירו להם את המצב רוח. מוסרי לסרב?

אני מלצרית בבר. אין אצלנו זיקוקין, כשלמישהו יש יום הולדת אנחנו מגיעים עם הקינוח ושרים. היתה פעם אחת שמישהי הוציאה פלאפון וצילמה אותנו בווידאו. אני ממש לא רוצה להצטלם בסיטואציה כזאת, זה משפיל בעיני, אני שונאת את הבגדים שאני לובשת בעבודה, ובאופן כללי לא רוצה להיות מתועדת במכשירים של זרים כשאין לי שליטה על זה. מצד שני, הלקוח משלם לא מעט גם על חוויה ואם הוא רוצה לתעד, זאת זכותו. אם אני מסרבת להשתתף, אני יוצרת אווירה לא נעימה ומעכירה את החוויה.

אם הדבר יקרה שוב, האם לגיטימי להודיע שאני לא מוכנה? כשלקוחות נוגעים בי (בצורה לא מינית, סתם כדי להסב את תשומת לבי), מבחינתי אין שאלה בכלל, אני מזיזה אותם ולרוב לא מצליחה להימנע מלתת מבט המום/נוזף, גם אם זה לא נעים להם וגם אם זה פוגע לי בטיפ. אבל אני פחות בטוחה לגבי הצילום.

אילוסטרציה
באדיבות סינמטק תל אביב
להמשך הפוסט

האם לנסוע לטיול במדינה שמבצעת פשעים נגד אנושות?

השלטון במיאנמר עוסק בשנתיים האחרונות בטיהור אתני ורדיפה שיטתית של בני הרוהינגה. לפחות 700 אלף מהם נמלטו לבנגלדש. רוב המדינות מבצעות גם מעשים איומים (מישהו אמר ישראל?) אז מה השיקולים בבחירת המקום שבו נבזבז את כספנו?

בתור חובבי נסיעות וטיולים סימנו את מיאנמר, היא בורמה, בתור יעד לפנטז עליו למסעות עתידיים. במקביל, אנחנו קוראים על זוועות הטיהור האתני בבני הרוהינגה וגורלם במחנות הפליטים בבנגלדש, מה שהעלה את התהייה הבאה: האם מוסרי לנסוע כתייר/ת למדינה המבצעת מעשים המוגדרים כפשעים נגד האנושות?

נשמח לדעת המדור.
אילנית

פליטים בני רוהינגה במחנה הפליטים קוטופאלונג בבנגלדש, בשבוע שעבר
MOHAMMAD PONIR HOSSAIN/רוי�
להמשך הפוסט

האם להיכנס במוקדנית קשקשנית שאני נאלץ לדבר איתה חמש פעמים ביום?

את השיחות עם האשה שמפנה אותי למקומות בהם צריך לעבוד - אין דרך לקצר. היא גם רגישה וכשאני מנסה לענות תשובות קצרות, היא מעירה לי שאני קר. אי אפשר פשוט לבקש לעבוד וזהו?

כבר זמן רב אני יושב על בעיה קשה וצריך צידוק מוסרי להתנהג בדרך שאיננה מוסרית לחלוטין. העבודה שלי היא לצאת למקומות שונים ולבצע שם עבודה מסוימת. ביום ממוצע אני יוצא לעבוד פעמיים-שלוש, אבל זה גם יכול להיות פעמים רבות בימים עסוקים.

הבעיה שלי היא עם אחת הבחורות שמתקשרות להוציא אותי. היא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר והיא מאוד (מאוד מאוד) אוהבת לדבר. מבחינתה כל שיחה, שיכולה להיות גם השלישית או החמישית באותו היום, היא הזדמנות לקשקש (גם כסלנג וגם בשכל) וחוץ מלהגיד לה שאני ממש באמצע משהו אין דרך לקצר את השיחה, וגם אז היא מתחילה להתכתב בווטסאפ שממנו אני לא יכול להתעלם, כי זה הטלפון של העבודה.

מוקד שירות טלפוני. למצולמים אין קשר לכתבה
בלומברג
להמשך הפוסט

האם לבקר את אחי בעל תסמונת דאון, שהוריי הביאו לעולם והפך את חיי לגיהנום?

לא הייתי בקשר עם הוריי כ-15 שנה, עד שהם מצאו את הטלפון שלי והתקשרו אליי לבקש שאבקר אותו במקום שהוא גר בו. האם ללכת לבקר אותו ולחדש איתם את הקשר? או לעזוב את הפצע הזה?

יש לי בעיה. להורים שלי יש אותי ועוד ילד שהם הביאו כשהיו בני 43, והוא יצא עם תסמונת דאון ופיגור קשה. כל הילדות שלי מאז שהוא נולד סבלתי. ההורים הזניחו אותי, ולא רק זה, כשהיה צריך ללכת לאנשהו הוא היה מתחיל להשתולל ולהשתטח על הרצפה. היציאות המשפחתיות נהיו גיהנום ועשיתי הכל כדי לא לצאת. גם בבית הוא היה צורח ומשתולל הרבה ודופק את הראש בקיר, והיה צריך כל הזמן לדאוג שהוא לא יפגע בעצמו.

עכשיו אני בוגר וחי לבד. לא הייתי בקשר עם הוריי כ-15 שנה, עד שהם מצאו את הטלפון שלי והתקשרו אליי לבקש שאבקר אותו במקום שהוא גר בו. האם ללכת לבקר אותו ולחדש איתם את הקשר? או לעזוב את הפצע הזה? אני מאוד כועס עליהם. אין לי אומץ לשאול אותם למה הם הביאו אותו כשידעו שהסיכון גבוה כל כך, ושגם אני אפגע מהמהלך. למה לאנשים אין אחריות? מאז שהוא נולד ועד שעזבתי את הבית חייתי בגיהנום.

אחים
גטי אימג'ס ישראל
להמשך הפוסט

האם זה שסובל מחום במשרד הוא זה שמגיע לו לשלוט בטמפרטורות המזגן?

במשרד בן ארבעת העובדים, רק אחד מאיתנו סובל מחום, וטוען שאנחנו יכולים ללבוש סוודר בעוד שלו אין ברירה. למי מגיע השלט?

אנו ארבעה אנשים העובדים יחד בחלל עבודה משותף. לאחד מאיתנו הטמפרטורה המתאימה היא 20 מעלות, ואילו שלושת האחרים סובלים בטמפרטורה זו ומעוניינים לכוון את המזגן ל-25 מעלות. הבחור שחם לו כל הזמן טוען בפנינו שאנו יכולים ללבוש סוודר במשרד ואילו עבורו, הסובל מהחום, אין פתרון זולת טמפרטורת מזגן נמוכה. ניסיונות למצוא טמפרטורת ביניים המתאימה לכולם לא צלחו. מי צריך להתחשב במי? האם אנו צריכים ללבוש סוודר במהלך היום, או שמא הבחור צריך לסבול מחום עבור השלושה?

בתודה מראש,

איש מזיע בעבודה
גטי אימג'ס ישראל
להמשך הפוסט

האם המחמאות שלי לנשים הן בהכרח הערות זימה?

בכל השנים בהן אני מחמיא לנשים, לא נתקלתי אף פעם באשה שהזעיפה לי פנים בעקבות המחמאה שקיבלה. לאחרונה, בעקבות metoo# וגילי המתקדם, תקפו אותי ספקות

במשך כל חיי הבוגרים אני נוהג להחמיא לנשים עמן אני נפגש באקראי. לקופאית בסופר אמרתי הבוקר כי קלעה את צמותיה באופן מרהיב. לאדריכלית שפגשתי לראשונה דקות ספורות לאחר מכן החמאתי על הצמיד שענדה. אינני משקר, אגב. אני בהחלט מתכוון לכל מילה שנאמרת. במצטבר, מדובר מן הסתם באלפי מחמאות שניתנו במהלך עשרות שנים.

בכל אותן שנים, לא נתקלתי ולו פעם אחת באשה שהזעיפה לי פנים בעקבות המחמאה שקיבלה. להיפך, המענה שקיבלתי היה תמיד חיוך אוהד או מלה טובה, ונוצרה באחת גם קרבה כלשהי שלא היתה באה לאוויר העולם אלמלא אותן כמה מלים טובות.

ברט קופר מתוך "מד מן"
Justina Mintz / AMC
להמשך הפוסט

האם לצמצם את הקשר עם בנה של זוגתי אם איני מסתדר עם אחיו?

בת הזוג שלי דורשת שאעשה מאמץ, שאני צריך לתת יחס שווה - או שואף לשווה - לכל שלושת ילדיה. אני טוען שאין דבר כזה

יש לי בת זוג (אנחנו לא חיים יחד) שיש לה שלושה ילדים מקשר קודם (לי יש בת אחת גדולה). הבכור שלה נכנס כעת לגיל ההתבגרות והוא נער די מרגיז ולא מעניין. הקטן מפונק ונודניק. האמצעי הוא ילד פנטסטי! יש לי קשר נהדר איתו, הוא סקרן ונבון, אוהב מוזיקה - יש לנו הרבה על מה לדבר. לקחתי אותו להופעה פעם, ומאז נוצר קשר מעולה.

בת הזוג שלי דורשת שאעשה מאמץ, שאני צריך לתת יחס שווה - או שואף לשווה - לכל השלושה. אני טוען שאין דבר כזה. כל קשר הוא תלוי כימיה בין שני בני אדם, אי אפשר "לאהוב בכוח". שאלתי היא האם לצמצם את הקשר איתו?

ג'רי מגווייר" מ-1996
COLLECTION CINEMA / PHOTO12
להמשך הפוסט

ההורים שלי מזדקנים, האם בכל זאת הגיוני לגור בחו"ל?

ישראלים רבים עוזבים את הארץ לתקופות קצרות, ארוכות, וארוכות מאוד מסיבות שונות: כלכליות, אקדמיות, חוסר נוחות עם המדיניות הישראלית הנוכחית, או שמצאו אהבה ומשאירים את הוריהם בארץ לעת זקנתם

רציתי לשאול אותך שאלה שמעיקה עלי באחרונה, ואני מאמינה שנוגעת לרבים. עברתי לניו יורק לפני שנתיים מסיבות מקצועיות: המקצוע שלי בארץ מוגבל מאוד הן קרייריסטית והן כלכלית, והחלטתי לעבור לזמן מסוים כדי לקדם את שני ההיבטים האלה. כעת אני שוקלת להישאר כאן לחמש שנים נוספות.

אני מדברת עם הוריי כמעט מדי יום, אחת לחודש גם בסקייפ, ומגיעה פעמיים בשנה לביקור. גם החלטתי שאם בריאותם תידרדר במהלך השנים האלו - אשוב מיד לארץ. מאידך, לא הייתי רוצה לחזור לארץ כעת, מאחר שאני יודעת שזה בהכרח יגביל מאוד את הקריירה שלי ובהתאם גם את היכולת שלי להתפרנס בכבוד בארץ. כמו כן, אני יודעת שכשאחזור לארץ עם הקבלות "מאמריקה", אצליח - ככל הנראה - להשתכר היטב.

זוג מבוגר מדבר עם בתם ונכדם בסקייפ
גטי אימג'ס ישראל
להמשך הפוסט

האם אפשר לחצות ברמזור אדום גם ליד ילדים קטנים והוריהם?

באופן מוצדק לחלוטין ההורה מטמיע בבנו, שבינתו עדיין אינה מתמצאת מספיק במרחב, את הציות לאור האדום, וזאת תחת השמש הקופחת. האם עליי לציית לחוקים גם ברמזורים ארוכים כדי לשמור עולם תקין בפני הילד?

השאלה שלי נוגעת בתחום האפור של הרמזור האדום. פעמים רבות אני מוצא את עצמי בפרשת דרכים על סף מעבר החציה השכונתי. כביכול עלי לחכות עד שתזדהר נורתו של האיש הירוק, אולם אין אף מכונית באופק, והשמש הישראלית קופחת על פדחתי הזידאנית (כפי שזו כיכבה במונדיאל 98'). אילו זה תלוי אך ורק בי, אני חוצה - כשאין אף מכונית באופק, החוק היבש איננו הגורם שימנע ממני לעבור במעבר חצייה שכונתי ושקט שכזה, שחציתי פעמים כה רבות בחיי. ציות לרמזור הולכי הרגל ויהי מה אינו אופן חיים שאני מוכן לקבל.

הבעיה היחידה היא שלעתים קרובות אני נאלץ לזנוח את פילוסופיית חציית הרמזורים שמאחוריה אני עומד, ולהמתין בעל כורחי לירוק הישועי. הסיבה לכך היא שבשכונת הפרוורים שבה אני גר יש משפחות צעירות רבות, ובעקבות זאת יש אינספור פעמים שבהן אני מוצא את עצמי על שפת המעבר לצד הורה שאוחז בידו של ילדו הקטן ומחכה בסבלנות לירוק. באופן מוצדק לחלוטין ההורה מטמיע בבנו, שבינתו עדיין אינה מתמצאת מספיק במרחב, את הציות לאור האדום. ואני נאלץ להתמודד עם הצורך העז לחצות וללכת עם האמת המרומזרת שלי, אל מול הרצון להיות שכן טוב ולא להחריב בבת אחת את האקט החינוכי של אותו הורה, שבסך הכל לא רוצה שהילד שלו יתנהג בפזיזות סמוך לכביש.

מעבר חצייה ברחוב שלמה המלך בתל אביב. גם ככה הורים לילדים קטנים הם רודנים שאין לתאר
מרב מורן
להמשך הפוסט

האם להציע לשלם שכר דירה גבוה יותר רק כדי להגדיל את סיכויי?

אני בעיצומו של חיפוש דירה להשכרה ועלתה אצלי השאלה אם זה מוסרי להציע למשכיר לשלם שכר דירה גבוה ממה שהוא מבקש בתקווה שאבחר לשוכר המאושר

אני בעיצומו של חיפוש דירה להשכרה ועלתה אצלי השאלה האם זה מוסרי להציע למשכיר לשלם שכר דירה גבוה ממה שהוא מבקש, כדי להגדיל את הסיכוי שיבחרו בי להיות השוכר המאושר. שמעתי על מקרים מעטים בהם זה קרה והתגובה שלי הייתה שלילית, אבל לא ממש ברור לי למה.

תודה,

תמונת אילוסטרציה של בעל בית או שוכר
גטי אימג'ס ישראל
להמשך הפוסט

האם הייתי צריך להסתיר בראיון עבודה שידעתי את השאלות מראש?

כשהמראיין הציג את השאלה הראשונה, זיהיתי את השאלה ממאגר אינטרנטי מוכר והודעתי לו על כך. כשהוא ראה שאני מכיר את השאלות פעם אחר פעם הוא אילתר שאלה שבעיניי היא קשה יותר, ומשם הראיון הידרדר ולא עברתי אותו

אני סטודנט בתחום ההייטק ולפני מספר חודשים הוזמנתי לראיון העבודה הראשון שלי. עיקרו של הראיון הוא שאלות חידתיות, שבדרך כלל נדרשת איזו הברקה על מנת לפתרן. ישנם אתרי אינטרנט בהם מרואיינים מעלים שאלות שהם נשאלו (בדרך כלל תמורת הטבה כלשהי), וכך מתאפשר למועמדים עתידיים להתכונן ספציפית לסגנון השאלות לחברה או למשרה שאליה הם מתראיינים.

לפני הראיון הראשון שלי עברתי לתומי על כל השאלות שנהוגות בחברה שאליה באתי להתראיין. את הרוב הגדול של השאלות פתרתי בכוחות עצמי (חלקן אחרי מאמץ מסוים, אבל זה טבעי). והנה, כשהמראיין הציג את השאלה הראשונה, זיהיתי את השאלה מהאתר והודעתי לו על כך. הוא שאל עוד שאלה, כך קרה שוב פעם. ושוב פעם. כשהוא ראה שאני מכיר את השאלות הוא אילתר שאלה שבעיניי היא קשה יותר, ומשם הראיון הידרדר ולא עברתי אותו.

מועמד בראיון עבודה (אילוסטרציה)
גטי אימג'ס ישראל
להמשך הפוסט

סטודנטית אמרה שהדיון היה טריגרי בשבילה. מה עליי לעשות?

בסוף שיעור באוניברסיטה שעסק בפסיכואנליזה ותרפיה תלמידה פרצה בבכי משום שדיברנו על פתולוגיזציה, והיא הרגישה שלא דנו בזה ברגישות גבוהה מספיק וגם שלא הדגשנו מספיק את הסבל וחוסר האשמה של המטופלים. האם זו רגישות שעליי לפתח?

אני לא מצליחה להבין אם אני בהמה חסרת רגישות, או שהציפייה גבוהה מדי ולא סבירה, או שניהם. מעשה שהיה כך היה, באוניברסיטה אני משתתפת בקורס על תופעת ה-burnout לאורך ההיסטוריה. היום הגענו לפסיכואנליזה ותרפיה, והטון בכיתה השתנה מאוד לקראת סוף השיעור. תלמידה פרצה בבכי משום שדיברנו על פתולוגיזציה, והיא הרגישה שלא דנו בזה ברגישות גבוהה מספיק וגם שלא הדגשנו מספיק את הסבל וחוסר האשמה של המטופלים. היא אמרה שהיא triggered ורצתה ללכת הביתה, אך חשבה שלפני שהיא הולכת תגיד לנו למה עזבה. הייתי די בשוק. למען הסר ספק, דיברנו על הוגים ועל תופעות סוציולוגיות בלבד ולא ירדנו לחיים פרטיים.

עכשיו אני באמת מבולבלת. השיח משתנה, זה ברור לי. אם פעם שיח בשיעור היה לא רגשי, הוא מקבל היום מימד הרבה יותר פתוח ומקבל ואולי זה חיובי. אבל אולי גם לא? התנצלתי מולה בכנות, כי הרעיון בדיון הוא כמובן לא לפגוע, אבל זה הרגיש לי גם מוזר. האם זו רגישות שעליי לפתח? האם עלינו לצפות ששיח אקדמי יהיה בהכרח רגשי ופרטני?

מתוך "בנות"
HBO / yes
להמשך הפוסט

האם להתפטר מעבודתי האהובה כי הבוס מעיר לי הערות מגעילות?

הבוס שלי הוא אדם נחמד שאין לו שום כוונות רעות, אבל מיומי הראשון בעבודה הוא מנהל איתי שיח פוגעני כלפי נשים, לעתים אף פוגעני וחודרני כלפיי, שלא בכוונה

אני בת 23, שעובדת בעולם הגברי למדי שהוא עולם הגינון. לא פעם אני שומעת קריאות הפתעה מעוברי אורח על כך שאני בחורה שעובדת בעבודה פיזית קשה. עם זאת, המעסיק שלי העסיק בעבר נשים ולא זרה לו היכולת שלנו לעבודה איכותית בתחום זה. אני והבוס עובדים יחדיו שעות ארוכות יום יום, לרוב רק זה עם זו. העניין הוא כזה: הוא אדם נחמד שאין לו שום כוונות רעות, אבל מיומי הראשון בעבודה הוא מנהל איתי שיח פוגעני כלפי נשים, לעתים אף פוגעני וחודרני כלפיי, שלא בכוונה. הערות על הרגליהן של נשים ומראן, ובאופן כללי פטרוניזם הנובע מהעובדה שאני בחורה צעירה והוא גבר בן 40.

בתור אדם ובטח שבתור בחורה, הדבר מפריע לי מאוד. בהתחלה ניסיתי להראות לו ברצינות ובהומור שהדבר מפריע לי, ואף לנסות להסביר לו את גישתי הפמיניסטית ומדוע הערותיו פוגעות בי, אך בהיותו אדם שההסגברה אינה זרה לו ראיתי שאיני מתקדמת לשום מקום. לאט לאט הבנתי שהדרך היחידה ליצור סביבת עבודה נעימה היא "להיכנס בו" בהומור כשהוא מגזים, אך לרוב לזרום איתו בשיח שלעתים קרובות אני מוצאת כשוביניסטי ולא הולם. אני אוהבת את עבודתי, ובאמת חושבת שהמעסיק שלי הוא לא אדם רע, אך אני מוצאת את עצמי מתביישת בעצמי כאשה על כך שאני מאפשרת לו לנהל איתי שיח כזה, ובכלל על כך שאני נותנת לפטריארכיה לנצח אותי ומרכינה את ראשי כלפיה בכל הערה שנותרה ללא מענה.

ארון סטאטון, אליזבת מוס וג'ון האם ב"מד מן"
Michael Yarish / AMC
להמשך הפוסט