באותו בוקר לבשתי שחורים - ילידת 1950, יומן אינטימי - הבלוג של אסתי אשכול - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

באותו בוקר לבשתי שחורים

ככל שאני מחטטת בזה יותר, כך אני מבינה שאלימות גברים כלפי נשים כמעט תמיד תהיה על רקע פגיעה באגו הגברי. בחשכה המגדרית של החברה האנושית ערב 2019 יש בינינו כאלה שלא רואים ממטר כי האגו מסתיר להם

תגובות
מיצג נגד האלימות כלפי נשים בירושלים, השבוע
אוליבייה פיטוסי

באותו יום ג' לא יצאתי לכיכרות. המחאה שלי עברה במחשבות בעיקר. היתה שקטה. מה שכן, לבשתי שחורים. ישבנו כמה חברים והפכנו ושוב הפכנו בטבע האנושי, בעשבי הפרימיטיביות השוטים, באיך מתקומם אגו גברי פגוע, כמה קשה להיות זכר אלפא בחברה מיליטנטית שטופה בזכרי אלפא, בחשיבות המקודשת עלאק של 'כבוד המשפחה', מהו משבר המהגר, האם אכן חוסך שבטו שונא אשתו, מה הסיכויים של החברה שלנו לצאת מזה אי פעם או שמא האלימות, ממש כמו אחותה הפנאטיות, הולכת ומחפירה ומה אומרת על זה הסטטיסטיקה היבשה. וככה, ביני לביני התייעצתי עם עצמי בסוגיה הפשטנית: אם ביבי יתפטר, כמו שדרשה הקריאה שעלתה ביום שלישי האחרון מהכיכרות ברחבי הארץ, לא יירצחו יותר נשים. תיאטרון אבסורד.

שתיים בחודש

הסטטיסטיקה לא רק מחלקת, מכפילה, מוציאה אחוזים ומחשבת ממוצע במה שקשור לעלייה או ירידה במספר הילדים הרעבים בישראל או במדד האבטלה, אלא גם רחמנא ליצלן במדד החיסולים בתוך המשפחה, בדרך כלל הוא אותה אבל בואו לא נינעל על זה כרגע. ולשאלתכם, ב-2018 נרצחו בישראל שתי נשים בחודש. בשנה האחרונה הותר דמן של מרים, עפאף, נורה, יארה, מנאל, אנגוואץ׳, סילבנה, עליזה, אופירה, סיפראש, פדיה, סמר, חיאה, נורא, זובידה, אליזבת ויקטרינה, 18 מתוך 24 נשים שלא הצליחו להגן על עצמן. 13% מהן ותיקות בארץ, 47% ערביות ישראליות והשאר מוצאן 'לא ידוע'. אפשר לנסות ולנחש.

אם משקפי הקריאה שלי לא הטעוני הבחנתי בין כל המספרים שחרשתי שמישהו במשרד הסטטיסטיקה עבר לפני כמה שנים, ללא ספק בטעות, על חוקי הפוליטקלי קורקט וציין את מפלס הדם שנשפך בקרב עולות אתיופיה. בשנתיים-שלוש האחרונות נתון זה לא נכלל בגרף שהציג עיתון 'הארץ', עליו אני בהחלט סומכת. וכך מראים הנתונים ל-2018 שאשה אחת נרצחה בידי בן זוגה, שלוש נרצחו בידי אחיהן, שש נשים נרצחו בידי קרוב משפחה כלשהו ושלוש נרצחו בידי בניהן. ב-65% מהמקרים נעצרו חשודים, 13% טרם נתפסו והשאר כלל לא ידועים.

משטרת ישראל היא גם נושא לדבר עליו, אבל ביום אחר. אולי ביום השוטר.

הפגנה נגד האלימות כלפי נשים, השבוע בכיכר רבין
מגד גוזני

האגו הגברי יושב זקוף בכלא

כבר שמעתי הערות ציניות כמו "בטח הגיע לה". אם בפעם הראשונה זה יכול להיחשב על תקן הומור שחור הרי שבפעם השנייה זה כבר הרבה יותר מדי. ההמצאה השוביניסטית הגאונית "על רקע כבוד המשפחה" נס ליחה בטל קורבנה וגם "היא בגדה בי" כבר לא תופס. סכין בלבה של ילדה בת 12, אחותה הגדולה או אמא שלהן יחזירו למשפחה האומללה הזאת את כבודה האבוד בתחת שלי. אני רואה בדמיוני את הבעל, האח, הדוד, הבן, מה שנקרא המבוגר האחראי, יושב כל חייו בכלא אבל כבודו זקוף. וככל שאני מחטטת בזה יותר כך אני מבינה שאלימות גברים כלפי נשים בכל העולם כמעט תמיד תהיה על רקע פגיעה באגו הגברי. בחשכה המגדרית של החברה האנושית ערב 2019 יש בינינו כאלה שלא רואים ממטר כי האגו מסתיר להם.

תמי איפלח, סופרת ומטפלת אדלריסטית ותיקה, כתבה בפרק המבוא לספרה 'כי בי בחרת': ״במעבר מחברה אוטוקרטית לחברה דמוקרטית, עם 'שחרור האשה' ואובדן מקומו של הגבר כראש המשפחה, עברו משפחות רבות ועדיין עוברות בלבול, תסכול וכעסים. ההורים מסובכים עדיין בכבלי המסורת, דור הבנים לכאורה כבר בעידן החדש אך יתכן מצב בו הכלה הצעירה היא אשה משוחררת לכל דבר ואילו הגבר הנבון והמקסים שבחרה לה מתגלה, לרוב אחרי החתונה, כשבוי עדיין במסורת המשפחתית. וכשהיא עומדת על זכותה ליחס שוויוני היא יוצרת אצלו חוסר ביטחון, מה שעלול להוביל אותו לאלכוהול, לסמים, להימורים ומכאן לאלימות שסופה מי ישורנה״.

אם כן, החברה שלנו הייתה ועודה שוביניסטית, פטריארכלית ופרימיטיבית ושוב עולה השאלה, אם ביבי יתפטר יירצחו פחות נשים. מה אתם חושבים? האם ראש ממשלה אחר יביא אור לעולם חשוך? וכשאני מדברת על גברים פרימיטיבים ברור שאני לא מתכוונת אליכם, אחיי ורעיי ואהוביי ומאהביי. אתם נאורים וברובכם בעלי נפש יפה. להוציא דמוי אלביס אחד מימי נעוריי איש לא הרים עלי יד.

טוב, די לשחק בקקה

בואו נדבר תכלס ולפני הכל נקדים בנזיפה קלה: לאיים על אשה, כל אשה, להפחיד מישהי שפיזית חלשה ממך, להכות אותה ולבסוף גם לחסל אותה, זה ממש לא כוחות. מעבר לעניין הלא חוקי, לא מוסרי ואכזרי זה ממש מעשה לא מכובד ומבזה אותך כגבר וכאדם. תסתכל על עצמך. איך אתה נראה?! נכון, יש כמה היבטים אוביקטיביים שאפשר לקחת בחשבון בבית דין של מעלה, כמו זה שאתה מובטל כבר הרבה זמן, משעמם לך, אתה מסריח מסיגריות ואלכוהול, היא לא נותנת לך (ובצדק. מי כן הייתה נותנת?), אתה כועס עליה, מקנא לה, הזוגיות שלכם עלתה על שרטון. אתה מתוסכל. לעומת זאת היא יוצאת כל בוקר לעבודה וזה נורא ואוי-ואבוי: לא רק להבין שירדת ממעמדך כמפרנס וכראש המשפחה אלא גרוע יותר: כל הגברים שהיא פוגשת במהלך היום זה משהו שמחרפן אותך לגמרי.

האם חשבת פעם לדבר על זה עם מישהו? האם ידעת שיש בכל חור בארץ לשכת רווחה שיש בה אנשים שתפקידם להקשיב לך? לעזור לך? אבל אתם הגברים לא נאה לכם לבקש עזרה. נראה כאילו יותר קל לכם להרים יד. אבן. סכין. די, תמו ימי התנ״ך העליזים עם הספורט הלאומי של לערוף ראש ליום או להפיל אותה על חרבה. תתקדמו רבותיי. לכו לשקם איזו שכונה או משהו.

ועדיין לא דיברנו על תופעת הנשים האלימות, אבל זאת טרגדיה הזויה ובלתי נתפסת לפעם אחרת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#