טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ממשיכות לסרב

תמר זאבי ותמר אלון השתחררו לאחרונה, אחרי מעל 130 ימים בכלא הצבאי בשל סירובן לשרת בצבא. עתליה בן אבא יושבת בכלא הצבאי ברגעים אלו. כולנו מסרבות לשתוק כל עוד הכיבוש נמשך

תגובות
תמר זאבי (מימין) ותמר אלון, בחודש שעבר בתל השומר
רמי בן ארי

אתמול, יום שלישי, 18 באפריל, התייצבה עתליה בן אבא בתל השומר בפעם השלישית. בדרך כלל צעירים וצעירות מגיעים לתל השומר כדי להתגייס. עתליה חוזרת לשם שוב ושוב והיא מצהירה שאינה מוכנה להתגייס. היא לא מוכנה להיות חלק ממערכת אלימה, כובשת והרסנית. שתי סרבניות אחרות, תמר זאבי ותמר אלון, שוחררו לאחרונה מהכלא.

עתליה כבר ישבה 50 ימים בכלא הצבאי, אין לדעת כמה ימים עוד מצפים לה. ועם כל החשש, הפחד והקשיים היא חוזרת וממשיכה להיאבק. הנה המילים שכתבה לפני שהיא התייצבה:

עתליה בן אבא

"מחר בבוקר אני הולכת לחזור לכלא הצבאי, ואני מפחדת. אני מפחדת לחזור כי זה קשה, כי כל דבר קטן שם שנותן לך כוח זה דבר שיכול להילקח. אני מפחדת לחזור כי הפעם אני אהיה לבד, גם אם רק פיזית.

"בכליאות הקודמות ניסיתי להיות כמה שיותר חיובית, ליהנות מנוף היפה של הכרמל, הזריחות, נדידת החסידות והמפגשים המעניינים עם הבנות. אבל להיות חיובית דורש המון אנרגיה, ואני לא יודעת אם עדיין יש בי את האנרגיה הזאת.

"למרות כל החששות האלה אני אחזור, אני אחזור כי זה חשוב. חשוב כי המאבק הזה הרבה יותר גדול ממני, מהפחדים שלי ומהמציאות האלימה של הכלא. גם אם הגדרות והתיל מנסים לשכנע אותי שאין דבר מעבר להם. המאבק הזה הוא למען מיליוני אנשים שחיים פה. למען סיום הכיבוש, הדיכוי והאלימות.

"המחשבה על הסיבה האמיתית שמחר אני אמצא את עצמי בכלא הצבאי נותנת לי כוח. אני נמלאת השראה מהמחשבה על המאבק של השותפים והשותפות שלי. האמונה באנושיות לא מתפשרת וביכולת לצעוק את כל שאנחנו מאמינות בו.

"ברגעים אלה, מעל לאלף אסירים פלסטינים פתחו בשביתת רעב כחלק ממאבק בלתי אלים למען שיפור תנאיהם, הפסקת המעצרים המינהליים ומחאה על הכיבוש הישראלי. ברצוני לתמוך בדרך הבלתי אלימה שבה בחרו להשמיע את קולם, וכולי תקווה שאכן יישמע.

"לא סתם אני מזמינה אתכם.ן להצטרף אלי מחר בבקו"ם. אני מזמינה אתכם.ן כי המאבק הזה הוא לא רק שלי. הוא של כולנו".

ואני מזמינה גם אתכן לסרב. לסרב לשתוק, לסרב לעצום עיניים, לסרב לקבל כגזירה את האלימות, האכזריות והאימה שהכיבוש מביא עלינו. כי זהו אכן המאבק של כולנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות